מחזור גלילי קרטון של נייר טואלט, יצירה לכל המשפחה בימי הקורונה

מחזור, יצירה מגלילי קרטון של נייר טואלט, מצגות לימי הקורונה

מחזור גלילי קרטון של נייר טואלט בזמן הקורונה

הסיפור שמאחורי היצירה

השבוע אמרה לי תלמידה מחוג עיסת נייר של הגמלאים במועדון אלון, גבעתיים :

"הסיבה שיש רק נשים בחוג היא כי נשים הן יצירתיות, הן מורגלות ליצור עולמות חדשים-להביא חיים חדשים לעולם ולכן הן מחפשות את היצירה כחלק מהעשייה שלהן בעולם"

בד"כ אינני קופצת ומסכימה מיד עם כל מה שאומרת כל תלמידה שלי (בייחוד לאור העובדה שזו אמירה מכלילה ולא פמיניסטית במיוחד)... אבל כיוון שאחוז כה גבוה של נשים אוהבות לעסוק ביצירה, זה בהחלט גרם לי לחשוב על מה שאמרה אותה תלמידה.

כמידי פעם אוהבת לעלות כאן בבלוג משהו חדש, הפעם בחרתי את הבמבי של עינב. מאחורי יצירת הבמבי עומד סיפור אישי של עינב. אני מאמינה שלא פעם שבתהליכי היצירה עולים ובאים רצונות ורעיונות ליצירה שמאחוריהם ישנו סיפור אישי.

כשמגיעה תלמידה חדשה הדבר הכי חשוב מבחינתה זה לצלוח את שיעור הניסיון ושניים שלושה מפגשים נוספים, בהם היא לומדת את הטכניקה והעבודה עם החומר.

ברגע שפורצים את מחסום ההתחלה אפשר לפרוח....יש רק להשאיר את השיפוט העצמי מחוץ לגבולות הסטודיו ובמובן הזה להיות בחברה נשית זה מעולה, זו חברה מחבקת.

אז....יש לנו פה סיפור על במבי אחד ושלוש נשים...אמא ושתי בנותיה.

האמא יוצרת אצלי בסטודיו כבר כשש שנים ואחת מבנותיה הצטרפה אלינו לסטודיו לפני כשלוש שנים.

אמא סימונה הגיבה על פוסט של הסטודיו בפייסבוק בו הצגתי יצירה של ביתה עינב:

https://www.facebook.com/AanatL/posts/1006282956176776

"כן כן זו הבת של אמא שלה.....אני....איזה כייף לנו בימי ראשון...זמן איכות אמא בת...שמתחיל בבוקר עם הקפה בדרך לחוג בפקקים....מדברים על הכל. גם הפקקים הם זמן איכות....מגיעים לחוג, מפגש עם קבוצת בנות משגעת ומשוגעת ...התה צמחים מחכה לנו...ובתקופת הערמונים מחכים גם חמים חמים ודרורה שלא אהבה ערמונים התחילה לאהוב....ומתחילים קדימה כל אחת עם היצירה שלה... סיפורים משבת... ומי שחוזרת מחו"ל חולקת חוויות ובלי להרגיש עברו שעתיים וחצי....של כייף בניצוחה של ענת ואנחנו התזמורת המפרגנת אחת לשנייה....ועוזבות את החוג בציפייה ליום ראשון הבא..."

סיפורה של עינב מאחורי יצירת הבמבי:

                                         

"לסטודיו פיסול בעיסת נייר של ענת לוטן הגעתי לפני כשלוש שנים. אמא ובת, אמא שלי (כבר חמש שנים מגיעה בקביעות) ואני, מתחילות את השבוע בימי ראשון בשעתיים וחצי של יצירה, זמן איכות  (כן, גם בשלב זה של החיים כיף וחשוב זמן איכות עם אמא).

לכל היצירות בסטודיו יש סיפור, אף אחת לא יוצרת סתם... וגם אם נראה שכן, תמיד בסוף מתגלה מה עומד מאחורי כל החלטה ליצור דבר כזה או אחר...

היום אני משתפת בסיפור של הבמבי שלי. אחת היצירות הגדולות והטעונות רגשית שלי. את הבמבי החלטתי ליצור לקראת יום הולדתה של אחותי הגדולה (והיחידה).

לאחותי ולי יש היסטוריה עם במבי, מילדות. כשנולדתי, כך סיפרו לי, אחותי הייתה כמעט בת שלוש, וכיאה לכל אח/ות גדול/ה כנראה שהרעיון של יצור חדש במשפחה לא עמד בקנה אחד עם הרצונות שלה. 

במסווה של ״מתנה”, אחותי החמודה נתנה לתינוקת החדשה (אני, כן) את בובת הבמבי שלה, וכשאני אומרת ״נתנה״, אני מתכוונת נתנה!!! בראש!!! זרקה בכל כוחותיה.

את הבמבי הנוסף שקיבלתי מאחותי, קיבלתי במסיבת הרווקות שלי, 26 שנים אחרי.  כל חברה היתה צריכה לתת לי משהו שמאפיין את הקשר שלנו... (נו, המשחקים הרגילים האלה...) אז היום אחרי כמעט 40 שנה (אמא׳לה!!) החלטתי להחזיר לה!! כן, לתת לה במתנה במבי, שיעמוד ויקשט לה את הסלון ושיזכיר לה שאין, אין כמו אחות קטנה!!"

לפניכם כמה תמונות המראות חלק מתהליך היצירה:

כל יצירה בעיסת נייר מתחילה בהכנת מבנה
המבנים עשויים מחומרי מחזור שונים,
בקבוקי פלסטיק שונים, עיתונים קרטונים
וחוטי ברזל.

 עבודת צוות. לכל אחת עבודה משלה, 
אבל שיש צורך בעזרה מתפנים לעזור
בעיקר שמדובר באמא ובת.